הפנים כפלטפורמה

מחקר זה בוחן את יחסי האדם והטכנולוגיה באמצעות הפנים האנושיות כמקרה מבחן, ושואל כיצד טכנולוגיות עכשוויות כמו ממשקים ביומטריים, מסכות מציאות רבודה ומודלים גנרטיביים משנות בהדרגה את מעמדו של הדיוקן העצמי, מסמן זהות למידע בר־קידוד, עיבוד ושכפול.

המחקר מרחיב את עבודת התזה "בשינוי אדרת", שעסקה במסכות שבטיות מול וירטואליות, ומעתיק את המבט מן המסכה כאובייקט אל הפנים עצמן. נקודת המוצא: הדיוקן העצמי העכשווי אינו תוצר של מחבר יחיד, בעת שימוש בפילטר או בממשק לעריכת פנים, הסובייקט המצולם פועל לצד מעצבי הממשק, יוצרי המודל והמערכת האלגוריתמית. הדיוקן נבחן כאתר של מחברוּת מבוזרת (distributed authorship).

המחקר משלב גנאלוגיה של הדיוקן העצמי מן הציור והצילום ועד לסלפי ולפנים האלגוריתמיות; ניתוח ביקורתי של ממשקי פנים עכשוויים וההכרעות העיצוביות המוטמעות בהם; ופיתוח אבטיפוס תערוכתי אינטראקטיבי לבחינה גישושית של תגובות קהל, בכפוף לאישור ועדת האתיקה של האוניברסיטה העברית.

המסגרת התיאורטית נשענת על "מניפסט הסייבורג" של דונה הראווי, תיאוריית השחקן־רשת של ברונו לאטור, מושג ה"תסריטים" של מדלן אקריש ו"פונקציית המחבר" של מישל פוקו, לבחינת האופן שבו החלטות עיצוביות בממשקי פנים מגדירות מראש אפשרויות פעולה, יחסי כוח וציפיות מהמשתמש.

התוצר השני של שנת המחקר יהיה פיילוט לתערוכה אינטראקטיבית, הנשען על bside, פלטפורמת ה-AR האוצרותית שפיתחתי במסגרת התואר השני בבצלאל ושהוצגה לראשונה ב-2023 בחלל האמנות הישראלית במוזיאון ישראל. בפיילוט, שכבת המציאות הרבודה תחיל על דיוקן היסטורי פעולה אלגוריתמית של החלפת פנים, בהסכמה מפורשת ובמסגרת ביקורתית השקופה למשתמש לגבי תנאי הפעולה וגבולותיה.

לצד הפיילוט, ייכתב מאמר אקדמי שיעגן את הגנאלוגיה, הניתוח הביקורתי והטיפולוגיה שתיגזר ממנו, לצורך הגשה לכתב עת שפיט בתחומי התרבות החזותית, התקשורת או העיצוב.

שנת המחקר הממומנת: נובמבר 2026–נובמבר 2027.